מצלמה תרמית לבד לא מספיקה: למה צריך גם מד לחות
תמונות תרמיות נראות משכנעות: כתם כחול כהה בתקרה, בדיוק איפה שחשדתם בנזילה. אבל מצלמה תרמית לא רואה מים. היא רואה טמפרטורה — והרבה דברים חוץ ממים מקררים משטח.
מה מצלמה תרמית מודדת
מצלמה תרמית (אינפרא-אדום) מודדת את החום שמשטח פולט והופכת אותו לתמונה. חומרי בנייה רטובים נראים לעיתים קרובות קרירים יותר מחומרים יבשים, כי מים שמתאדים מהמשטח לוקחים איתם חום. לכן המצלמה היא דרך מהירה לסרוק תקרה או קיר שלמים ולראות איפה משהו שונה. היא לא רואה דרך הקיר, והיא לא אומרת למה נקודה מסוימת שונה.
למה כתם קריר הוא לא תמיד מים
על המסך, אזור לח יכול להיראות כמעט כמו:
- חור בבידוד, או בידוד שזז ממקומו;
- אוויר מבחוץ שחודר סביב גוף תאורה, חלון או תעלה;
- צינור מים קרים או תעלה שעוברים מאחורי הגבס.
המצלמה גם צריכה הבדל טמפרטורה כדי לעבוד. ביום שבו הטמפרטורה בפנים ובחוץ דומה, או אחרי שנזילה כבר התייבשה, היא עשויה להראות מעט מאוד.
“Colors that indicate the presence of water in the infrared images must be confirmed by hands-on examination and possibly by using a moisture meter…”
בתרגום חופשי: צבעים שמעידים על נוכחות מים בתמונות האינפרא-אדום חייבים לקבל אישור בבחינה ידנית, ואולי גם באמצעות מד לחות…
כשהמדידות מפני השטח אינן חד-משמעיות, ייתכן שתידרש בדיקה נוספת — כולל פתח בדיקה קטן בידי בעל המקצוע המתאים, באישור הבעלים.
Habitat Magazine, המגזין המקצועי של ועדי הקואופים והקונדו בניו יורק, נתן את העצה הזו במאמר על איתור נזילות בתרמוגרפיה אינפרא-אדום. חוקרים מאוניברסיטת פורטו בחנו את אותה שאלה לעומק: איך אפשר להשתמש בתרמוגרפיה אינפרא-אדום כדי להעריך תופעות הקשורות ללחות ברכיבי בניין.
מה מד הלחות מוסיף
מד לחות מודד את הלחות בחומר עצמו, בנקודה שבה הוא נוגע. משווים את המדידה לאותו חומר בחלק יבש של הבניין, כדי שלמספר תהיה משמעות. איפה שהמצלמה מראה דפוס, המד עוזר לקבוע אם הוא רטוב — ומדידות לרוחב האזור מראות עד כמה רחוק החומר הרטוב מגיע.
גם למד יש גבולות. הוא מודד רק איפה שהוא נוגע, וחומרים שונים נותנים קריאות שונות, ולכן משווים בין דומים: גבס לגבס, עץ לעץ. בגלל זה המצלמה באה קודם — היא מראה לאן המד צריך ללכת.
לפי ה-EPA, משתמשים במדי לחות כדי לאתר אזורים רטובים בחומרי הבניין.
איך שני הכלים עובדים יחד
- סורקים במצלמה כדי למצוא אזורים שנראים שונים.
- בודקים כל אזור במד הלחות, ומשווים לנקודת ייחוס יבשה.
- מסמנים את המדידות ואת התאריך, כדי שאפשר יהיה להשוות למדידה הבאה.
- בממצאים הכתובים נכנסות רק מדידות — לא צבע על מסך.
כך המצלמה חוסכת זמן, והמד שומר על מסקנה הוגנת. כל כלי לבד יכול להטעות; יחד הם מובילים אל המקור הסביר ביותר לפני שפותחים משהו, ורק איפה שצריך. הממצאים הכתובים מראים את שניהם: את התמונה שהפנתה לאזור, ואת המדידה שתמכה בה — או לא. כשהמדידות אינן חד-משמעיות, הממצאים אומרים זאת.
המדריך הזה הוא מידע כללי לבעלי בתים ולמנהלי נכסים, ולא חוות דעת על בניין מסוים.
מקורות
- Habitat Magazine, “Detecting Leaks with Infrared Thermography”, ספטמבר 2012
- ה-EPA של ארה״ב — מדי לחות
- Barreira, Almeida ו-Delgado, אוניברסיטת פורטו, “Infrared thermography for assessing moisture related phenomena in building components”, Construction and Building Materials 110 (2016): 251–269